ליד אמה, כל יום , כל רגע, הוא חגיגה, שיעור, זכרון שנשאר לנצח. אנו מקווים כי מרגעים אינטימיים אלו תוכלו לטעום את הספונטניות, החוכמה, חוש ההומור והאהבה שזורמת ללא הפסקה מאמה. עם הסיפורים והתמונות האחרונות מחייה של אמה, מכל מקום בו היא נמצאת בעולם, תוכלו להשאר בקשר עם אמה. כמו שאמה אומרת "היכן שיש אהבה, אין מרחק".
אם כבר הלכת?
קודם הברהמצ'ארים... אחר כך הברהמצ'אריני...אז הנשים המערביות.... ואז עוד ברהמצ'ארים... ועוד ברהמצ'אריני...אחר כך בעלי המשפחות... ואז הגברים המערביים... ואז הסניאסים.
במשך השבועיים האחרונים אמה נתנה דארשן בחדרה האישי כל 3000 דיירי הקבע באשראם באמריטפורי. זה הפך למסורת שהחלה בסיור העולמי הראשון של אמה, ב -1987. כל מי שנשאר באשראם זוכה להגיע לחדרה של אמה למספר דקות אישיות יחד עם אמה. ביום האחרון, אפילו ראם הפיל של האשראם, היה בתור!
זהו זמן לקבל עצה אישית לגבי ה- SEVA (שירות ללא תמורה), לקבל הנחיות אישיות לגבי התרגול הרוחני, להסיר ספקות ולהעמיק את הקשר האישי עם אמה. עבור רבים, זו הפעם היחידה שהם הולכים לדארשן במשך השנה.
אמה התחילה לראשונה לפגוש את הדיירים בחדרה ב- 14 במאי- באותו היום שהיא חזרה מהסיור בן השבועיים בקראלה. מאז ועד שאמה סיימה אתמול בלילה ( 23 במאי), ההפסקה היחידה היתה במהלך שלושת ימי פסטיבל הברהמהסטאנם בטריבנדרום.
זהו זמן מיוחד עבור דיירי האשראם. בכל מקום שתביט, תראה אנשים מחייכים מספרים על הפגישה ועל הזמן שהעבירו עם אמה. בכל מקום נשאלת השאלה – האם כבר הלכת?
בחזרה לעמוד הראשי
"נסו לדעת מי אתם באמת" – אמה נפרדת מילדיה באירלנד
השמש עדיין לא זרחה כאשר אמה הגיעה לשדה התעופה בדבלין, אירלנד, ולמרות זאת כמה מילדיה של אמה מאירלנד חיכו לה. הם רצו לראות אותה פעם נוספת לפני שתיסע לארה"ב. במהלך היומיים שאמה נתנה דארשן בדבלין, לא הספיקו להם. העצבות נראתה על פניהם. למעשה, כמה עשרות מילדיה של אמה מכל הסיור באירופה הגיעו על מנת להיפרד מאמה. כמה מהם טיילו עם אמה בששת השבועות האחרונים. המבט בעיניהם היה דומה לזה של הילדים מאירלנד. שישה שבועות... ועדיין לא מספיק.
היה לאמה עדיין מעט זמן לפני שהיה עלייה לעלות לטיסתה, אז היא התיישבה על אחד הכיסאות באזור ההמתנה של שדה התעופה. הילדים שלה התיישבו על הרצפה מסביבה. אישה אחת מלונדון, שישבה בדיוק ממול לאמה, לא יכלה לשלוט ברגשותיה ופרצה בבכי. כשאמה ראתה את עיניה מתמלאות בדמעות, היא עשתה את עצמה מופתעת, אולי כדי לגרום לאישה לחייך. למשך זמן מה, כולם היו בשקט. הייתה תחושה שמעבר למילים, אז אמה פשוט התבוננה בכולם כשבבואתה זרחה בכל אחד מעיניהם של ילדיה.
הייתה זו אישה מאירלנד שדברה ראשונה. "עכשיו כאשר אמה עוזבת, מה אנו ילדיה של אמה, יכולים לעשות על מנת לשמור את אמה קרוב אלינו, בתוך הלב שלנו, אפילו שאמה באופן פיסי רחוקה מאיתנו?"
"עשו מאמץ לדעת מי אתם באמת", אמרה אמה. "כאשר אנו מתבוננים לתוך מראה, אנו עושים זאת כדי לנסות להיות מישהו אחר. עלינו להסתכל לתוך עצמנו ולראות מי אנחנו באמת. אם ביכולתנו לראות מי אנו באמת, אז נהיה תמיד עם אמה."
"בעבר היו בעיות רבות במדינה זו. אמה מתפללת שלא יהיו יותר בעיות כאלו בעתיד. על כולכם לחיות בהרמוניה. השמש זורחת, והיא משתקפת באלפי כלים שמלאים במים. ההשתקפויות הן רבות, אבל בכל אחת מהן משתקפת אותה השמש. באופן דומה, כאשר אנו מצליחים לראות מי אנו באמת, נראה את עצמנו בכל האנשים. זוהי תפילתה של אמה שכולכם תצליחו בכך."
השאלה הייתה לגבי ילדיה של אמה מאירלנד, אבל התשובה של אמה תקפה לכל הילדים מאירופה ולכל העולם. רק כאשר אנו מבינים שה"אני" שלנו, של אמה ושל כל האנושות הוא אותו האחד, נוכל להגיע אל מעבר לסבל, לצער ולכל אשליה.
בחזרה לעמוד הראשי
ראיון עם אמה: התגלמות של אלוהים עבור כמה, התגשמות של אם רוחנית עבור אחרים.
זהו ראיון שהתקיים בזמן ביקורה האחרון של אמה בהלסינקי ב"קאאפלי", המתורגם על ידי סוואמי אמריטסוורופאננדה.
הירח נראה מלא באותו לילה, תחושה שקטה ואנרגיה של התרגשות מילאו את חלל האולם הסואן של קאאפלי. פנים אשר ראיתי לפני שנים היו שם שוב, מברכים זה את זה בשמחה כמו קרובי משפחה שלא התראו זמן רב. חבריי באו מטמפר וכולם התכוננו לפגוש את אמה. בשל היותי אדם נוירוטי כמו תמיד ,הייתי עמוס בחשבונות, חשבונות ועוד חשבונות. לכן זה בהחלט היה מרענן לקחת הפסקה מצפייה ב BBC , CNN , ו- Virtual Online Coordination Center for Disasters . באתי לאולם הזה לפני שנים וחובקתי על ידי אמה. חשבתי שהאישה הזאת היא רק עוד אדם, שמתמקד באהבה. זאת הייתה הפוגה מלראות את נשיא מדינתי, ג'ורג'.וו. בוש, עושה את מה שהוא הכי טוב בו: מתמקד בפחד.
מצאתי את עצמי ליד שולחן העיתונאים ובררתי במהירות לגבי ראיון. בעוד שאני מציין את מכתבי ההמלצה הצנועים שלי (כבר מרגיש טיפשי כאילו אמה הייתה על אותו מגרש משחקים כמו הדלאי לאמה בממשלת דתות העולם והזוכה בפרס גאנדי/קינג לאי אלימות, שהוענק לה על ידי איחוד הנשים למען שלום העולם והמנהיגים הרוחניים הדתיים בז'נבה). נאמר לי שאוכל לשוחח עמה לפני שטקסי ה"חיבוק" מתחילים. פשוט כך! הייתי המום. יכול היה להיות לי עוזי בתיק או פצצה , אך נראה שהמדיניות כאן, במקום של אמה, הייתה "אל פחד". קיבלתי תג עיתונאי והמתנתי לתחילתו של טקס הפתיחה. לא היה לי כל רעיון מה לשאול, בעוד שבוש היה במוחי עם אמירתו "אלוהים אמר לי ללכת לעיראק", ועד כמה ציני הרגשתי לאחרונה לגבי המתרחש בעולם, כך שהשאלה היחידה שנראתה בהירה הייתה:
מיהו האלוהים שלך? מיהו האלוהים שהאישה הזעירה הזאת הולכת בעקבותיו? מה גורם לה לקום כל בוקר ולעשות את מה שהיא עושה? מדוע אדם אוהב למראה הוא כל כך שנוי במחלוקת בארצו וגם בקהילה הרוחנית ההודית כאן, בהלסינקי? כיצד יכול נשיא הודו לתרום את כל משכורתו השנתית לארגונה של אמה? איך היא בעצמה יכולה לתרום מיליוני דולרים לסעד לנפגעי הצונאמי, ובאותו הזמן להיות מואשמת בפרסום הארגון שלה למען רווח? כה רבים הם ההגדרות, המיתוסים והמציאויות אודות האדם הזה. וכשהגיע זמני הובלתי אל הסוואמי, ונתבקשתי לכרוע ברך או לשבת בכיסא עץ. אמה כבר העניקה חיבוקים ומנטרות לכל אלה שהיו שם במשך שעות, מצפים לבואה. למרות שרק שאלתי כמה שאלות, התגובות של אמה היו מלאות אלגוריות ואנלוגיות שהקיפו את כל הנושאים והשאלות שהכנתי. אני מזמין אתכם לגבש את הדעה האישית שלכם כלפי האישה הזו מהדרך שבה היא ענתה. הנה הראיון שהיה לי עמה בצורתו המלאה:
אתה! היא, הוא, הכול!
- מהי לדעתך המשמעות של כל מיני אסונות טבע המתרחשים בעולם?
דרכו של הטבע להביא עוד מודעות ללבם של אנשים. תזכורת לבני אדם לעשות את חובתכם לאדמה ולאמא טבע. בני האדם לוקחים יותר מדי מהמשאבים הטבעיים. יש הגבלות מסוימות, עשה ואל תעשה, ובני האדם לא ממלאים אחריהם. בני האדם עוברים את הגבולות. לדוגמה הרמזורים. אם אנו לא מבחינים בהם, יהיו תאונות. בני האדם לא מבחינים ב- דהרמה לאמא אדמה ולטבע. בני האדם הורסים הרים, הורסים יערות, בעוד האוכלוסייה גדלה, ואילו כדור הארץ אינו גדל. הדרך בה הטבע יכול להירגע לחלוטין, כמו רוח נעימה וקרירה, היא רק על ידי החסד האלוהי. רק החסד האלוהי יכול לעצור את המערבולת של הטבע, כאשר הטבע חסר מנוחה.
- מהו תפקידם של העמים המקומיים בעולם כיום?
המסורות והתרגולים שלהם צריכים להימשך ולהתחזק. יש נטייה ללכת עם הזרם. הם לא צריכים לשכוח את המנהגים העתיקים שלהם כמו למשל הסגידה לטבע, ונתינת כבוד לו. הממשלות גם צריכות להעניק להם את ההגנה הדרושה.
- האם העולם הופך נשי בטבעו ובאנרגיה שלו ומהו תפקידן של הנשים בעידן זה?
אנרגיה נשית תמיד הייתה קיימת עבור כולם. הייתה תקופה שבה היא נחלשה עקב חוקים, הגבלות ודת שהחברה כפתה על נשים. לכל אחד יש אנרגיה נשית. גברים ונשים צריכים ללמוד איך לנתב את האנרגיה שלהם ליצירת הרמוניה. גברים ונשים היו שווים בעבר הרחוק ואף פעם לא עמדו בסתירה, אלא השלימו זה את זו. כמו שתי כנפי ציפור. אנרגיה נשית היא כמו זרימה של נהר. חזקה, חופשית, כך שהיא אפילו יכולה ליצור חשמל... אבל כעת הנהר הזה התפצל לשלוחות (אנרגיה נשית מוחלשת) שהחלישו את הזרם. בעבר לנשים תמיד היה כוח. נשים לאט לאט מתעוררות. לאישה יש אחריות גדולה יותר כלפי החברה כיון שאלוהים נתן לה רחם. היא צריכה להיות יותר סבלנית. ואז כוחה יהיה גדול יותר. בדומה לחשמל שיכול לשמש לדברים מועילים וגם לפצצה אטומית. כמו חשמל, גם לבני אדם יש אנרגיה. כעת זוהי תקופה של התעוררות.
ככל שהראיון התקדם, הזמן עבר במהירות. הורשתי לצלם את אמה, והובלתי לעמוד בקדמת רבים שחיכו לחבק אותה ולקבל את ברכתה. היא חיבקה אותי, וקיבלתי תפוח ומקלחת של עלי כותרת של שושנים. נשארתי והמשכתי לצלם וראיתי אותה מחבקת ילד ומתחילה לבכות. שאלתי את חסידיה מי היה הילד. אמרו לי שהילד ממוצא פיני, ושהתגורר באשרם שלה בהודו, אך לאחרונה הם עברו חזרה לפינלנד. הילד אמר לאמה שאימו נפטרה. פשוט כך, אמה הורתה לו ולאביו לשבת לידה בעודה ממשיכה לחבק מאות אנשים שבאו לראות אותה. הילד הקטן לקח את מקומי לידה, והם התחילו לפטפט על בית ספרו ועל הפעילויות שלו. המעבר מעיתונאי, אל בנו של חסיד שלה, אמה לובשת היטב את התפקידים ה"אימהי" והמחנך של השליחות שלה.
האם הייתה היא אלוהים? אולי אם אלוהים היה יורד אל הארץ, הייתי מדמיין שהוא או היא י/תצביע על האם בכל אחד מאיתנו, והמורה בתוך ליבנו. (אני חושב שמחבק/ת טוב/ה היה כישור אישי שהייתי מכליל גם). האם היא אמרה שהיא אלוהים? לא באמת? היא אמרה שאני האלוהים שלה (איזה רעיון!). אני חושב שאלוהים שלי יהיה משהו שמילים לא יכולות לתאר ושינפץ כל רעיון נתפס שלמישהו מאתנו יכול להיות עליו. ואיך יהיה שלכם?
מאת: Antoinette Langcaun-Tenhunen
"המנטרה הפכה לתרופה" - ביקור אמה במינכן
בשנתיים האחרונות, נאט ( NATH ), עבד עם ילדים נכים, בבית ספר במינכן. בשלב מסויים הוא לימד את הילדים על תרבות המזרח והודו. |
 |
בחלק מהשיעורים, הוא לימד אותם בהג'נים פשוטים, Om Namah Shivaya , Amma Amma Taye
Lokah Samastah Sukhino Bhavantu .
"לרבים מהילדים יש תסמונת דאון, ולאחרים יש בעיות מנטליות שונות", אומר נאט, בן 21 שפגש את אמה ראשונה ב -1988, כשהיה בסה"כ בן ארבע.
"לאחד מהילדים יש תסמונת דאון ואוטיזם יחד. הוא מקרה נדיר מאוד. הוא יכול להפוך כה נסער, עד שאין דבר שירגיע אותו. כשהוא התחיל לשיר " 'Om Lokah Samastah Sukhino Bhavanthu ", הוא תפקד מצויין. המנטרה, (שפירושה - מי ייתן וכולם, בכל העולמות, יהיו מאושרים) הפכה תרופה לילדים בכל זמן שהיו נסערים. בבית הספר, היינו שרים לפעמים מעל ל – 20 דקות ברצף."
 |
נאט אומר כי ההשראה לעזרה שהוא נותן לילדים, הגיעה מהדוגמא של חייה של אמה, ויחסה לשירות ללא תמורה, שליוותה אותו לאורך כל חייו. נאט השתתף בפעילויות של קבוצת הילדים של אמה במינכן. לאחרונה, הקבוצה מכרה תה ועוגות ברחובות מינכן, על מנת לגייס כסף לפרויקטים של אמה שמטרתם סיוע לנפגעי הצונאמי. |
כאשר נאט הוביל את הילדים לדארשן של אמה, אמה חיבקה אותם ארוכות, ונתנה לכל אחד מהם תפוח בתור פראסאד (אוכל מבורך). היא גם אמרה להם כמה היא אהבה את השירה שלהם.
כאשר נאט קיבל דארשן, וכל הילדים מסביבו, הוא לא יכל לעצור את דמעותיו.
מנורת האהבה של אמה ממשיכה להפיץ אור.
בחזרה לעמוד הראשי
להתגבר על זמנים קשים דרך אהבה
"אמה מאוד שמחה לראות שכל כך הרבה מילדיה מתאספים ביחד כאן היום. ילדים שיש להם גישה של שירות הם גאוותה של אימם והיופי של החברה. בעולמה של אמה אין כזה דבר כמו לידה או מוות. אז איך יכול להיות לה יום הולדת? אמה רואה את האירוע הזה פשוט כהזדמנות לאהוב ולשרת את ילדיה. אמה אינה מסתכלת על המספר של ילדיה שהתכנסו יחד, אלא על האחדות של ליבכם.
"כשאמה מסתכלת לאחור על השנה שחלפה, כל כך הרבה טרגדיות עולות בראשה: אין ספור חיים ורכוש שהושמדו על ידי הצונאמי, ההוריקנים שפגעו לאחרונה בחלקים של ארה"ב, התקפות הטרור שקרו בחלקים שונים בעולם. כשאמה חושבת על כל האירועים הללו, היא מרגישה שהעולם כולו נתפס בתמנון של פחד.
|
 |
"כשארועים קשים כאלה מתעוררים בחיים, ישנן שתי דרכים להגיב. אנו יכולים לברוח בפחד או להצית את האהבה שבפנים ולנסות להתגבר עליהם. אם נבחר באפשרות הראשונה, כוחנו יתפוגג ואנו נועף כמו עלים יבשים באוויר, זה בלתי אפשרי לברוח מהצל של עצמנו. מי שמנסה לברוח ממנו פשוט יתמוטט מתשישות. הצל הזה של הפחד יעלם רק עם פציעת השחר של אור האהבה. אהבה היא הכוח שלנו. אהבה היא המקלט שלנו."
"כשמצבים קשים כאלה מתעוררים, אנו צריכים לנסות להשתמש בהם על מנת לבנות כוח מנטלי על מנת לגדול, לקום ולעבור לפעולה. קיבלנו לידה זאת כבני אדם על מנת לעמוד באתגרים ולהתגבר עליהם, לא על מנת לברוח מהם. כשאוניה נמצאת בים, היא צריכה לעמוד בסערות, בגלים קשים והיא עלולה להיתקל בכרישים ובלוויתנים, בעוד שאונייה הקשורה בנמל לא עומדת בפני אתגרים כאלה. אולם, מי יבנה אונייה רק על מנת לקשור אותה בנמל? כשמכשולים נראים בחיים אנו צריכים לפתח את כוחנו הפנימי ולהפיץ את ניחוח האי-אנוכיות ואהבה. אנו אמורים להיות יכולים להרים את הטובעים באבל."
"יתכן כי החיים לא יביאו לנו תמיד התנסויות טובות. בעצם, יתכן שמצפות יותר התנסויות רעות מאשר התנסויות טובות. התנסויות טובות ורעות הן הטבע של העולם. אולם, אנו צריכים ללמוד להפוך אתגרים אלה למדרגות בדרך להצלחה. בשביל זה אנו זקוקים לאינטלקט בעל יכולת הבחנה אשר מושרש בעקרונות רוחניים.
"כשאסונות קורים, אין טעם להאשים מישהו או את המצב או את הטבע. אנו צריכים לנסות להגיע אל הסיבה המקורית. מאוד קל להאשים את הממשלה או מפלגה פוליטית או אפילו את אלוהים, אבל אל לנו לשכוח שגם לנו היה חלק ביצירת הבעיה."
"לדוגמה, כשמגפה פורצת בהודו, אנו בדרך כלל מאשימים את הממשלה, אבל אם האנשים שגרים בכל בית ישמרו על סביבתם נקייה ויישרפו את האשפה שלהם באופן קבוע, ניתן יהיה להימנע מאותן מגפות. במקום להורות באצבע מאשימה על אחרים, אנו צריכים לנסות לראות את החולשות שלנו. במקום להשתמש בזכוכית מגדלת בשביל לראות את הטעויות של אחרים, בואו נשתמש במראה על מנת לראות את הטעויות שלנו. המאמצים שלנו להפסיק שנאה ואדישות בעולם צריכים להתחיל בכך שננסה להפסיק אותם במיינד שלנו. אם נצליח לגרום למיינד שלנו להיות ברור ובוהק גם העולם ישתנה בהתאם."
"אם מלחמה גרעינית תפרוץ, כולנו יודעים כמה הרס יגרם בעקבות זה. אבל כבר עכשיו יש אסון שקורה בעולם שהוא הרבה יותר הרסני מכל מלחמת עולם או צונאמי או התפרצות הר געש. אולם, או שאנו לא מודעים או שאנו אפתיים לאסון זה. האסון הוא נפילתה של ה דהרמה (פעולה נכונה). אם לא נצליח להחזיר את הדהרמה, כל מאמצינו ליצור שלום עולמי יהיו לשווא.
"למה אנו לא מודעים לאסון זה? בגלל שהוא קורה בצורה מאוד איטית. אם סיר נופל בחדרנו בזמן שאנו ישנים, אנו בטוח נקום. אולם, מישהו שגר ליד פסי הרכבת לא יתעורר גם כשרכבת צופרת על ידו. אם תשימו צפרדע בסיר עם מים רותחים, היא מיד תקפוץ ממנו. אבל אם תשימו צפרדע במי ברז ותחממו אותה לאט, היא לא תעשה כל מאמץ לברוח, היא פשוט תמות. באותה צורה אנו לא מסוגלים להרגיש את החום של ה א-דהרמה (אי-פעולה נכונה) שעולה באופן קבוע. על מנת שנבין את חומרת המצב, אנו צריכים לספוג את העקרונות של הדהרמה החל מילדות. רק כשמערכת החינוך שלנו תתחיל לתת ערכים יחד עם ידע אקדמי אז נתחיל להזין אנשים על מנת שיהיה להם מיינד שהוא ער ובעל השראה. רק אז החברה תזכה בהצלחה אמיתית.
"יכולת בלבד אינה מספיקה להצלחה. בנוסף ליכולת, אנו צריכים הבנה מתאימה וידע על המשימה שעומדת בפנינו. אנו זקוקים גם לסבלנות. אם נטמין זרע ובאופן קבוע נחפור על מנת לראות אם הוא בקע הוא לעולם לא יגדל. בהתחלה, ייתכן שזה ייראה כאילו אין תקווה, אבל אם נהיה סבלניים ונחושים אז בסוף פרח החיים ייפרח."
"בגלל חוסר הסבלנות שלנו רוב הזמן אנו לא מודעים למה שאנו עושים או אומרים. במקום להיות מדוכאים בגלל הדעות שיש לאחרים עלינו, אנו צריכים להתעלות מעבר למגבלותינו ולנסות לעשות את מה שאנו חייבים עם גישה אופטימית. אם כן, סבלנות, השראה תמידית ונחישות חזקה על מנת להגיע למטרה, הינם כולם חלקים אשר דרושים להצלחה.
"אנו לעיתים מתייחסים להישגים שלנו כרגעים החשובים ביותר בחיינו, לדוגמה, הצלחה במבחנים באוניברסיטה או קבלת הכרה בתחום התמחותינו. אף על פי שהם בעלי משמעות, עדיין יש הישגים חשובים יותר שניתן להשיג בחיים. אלה נמצאים בכל הדברים הקטנים שאנו עושים."
"עזרה לנשמה כואבת, לנגב את הדמעות של אדם בוכה, מתן אוכל לרעבים, לעזור למישהו שנפל. דברים שנראים כטריוויאלים הם בעצם גדולים יותר מהישגים חומריים."
" שירות אמיתי הוא הכוח שמשמר את הייקום כולו. כשהאנושות משרתת את הטבע, הטבע משרת את האנושות. כשאנו משרתים את החיות והצמחים, הם גם בתמורה משרתים אותנו. הגישה הזאת של הבנה הדדית וכבוד חייבת להיות מוטמעת אל תוך החברה ולתוך חיי משפחותינו. רק כשאנו משרתים אחרים עם ההבנה המתאימה ובאהבה ובאמונה, נהיה שמחים ושלווים בחיים."
"כששתי שפתיים מתחברות הן מוציאות קול אחד. אך על פי שיש לנו שתי עיניים יש לנו ראייה אחת. גם כשיש שתי מנורות, אור הוא אחד. באופן דומה, אף על פי שבעל ואשה הם שניים, הם צריכים לחיות כאחד. האחדות של הלבבות היא היופי של ביתם והיציבות והיסודות של המשפחה כולה. כל עוד לא האישה וגם לא הבעל הבינו את שלמותם, הנישואין שלהם צריכים להיות מערכת יחסים בה כל בן זוג מפצה על החוסר של האחר, לא אחת בה הם מצביעים על חוסרים אלה ומאשימים את האחר. איפה שיש אהבה אמיתית, הגישה של הקרבה תהיה שם אוטומטית. הקרבה אמיתית היא נטישת מה שאוהבים ולא אוהבים למען האחר. זאתי צריכה להיות הרוח מאחורי כל נישואין.
"מתפללת שליבם של ילדי מלאים באהבה אלוהית, אמה מקדישה את עצמה לפאראמאטמאן ( Paramatman ) (הנשגב)."
27 לספטמבר 2005, אמריטפורי
חזרה לדף הבית
